פסק-דין בתיק ת"א 1012-06-10

בפניי תביעה שהוגשה ע"י סאלח מחמוד מחאמיד (להלן: "התובע") כנגד מוסבאח קאסם עטייה מחאמיד (להלן: "הנתבע") למתן צו הריסה לכל מבנה ו/או קונסטרוקציה ו/או כביש אספלט ו/או כל בניה שבוצעה בחלקה 3 בגוש 20355 (להלן: "חלקה 3") לרבות לכל המבנים בחלקה 2 הסמוכה (להלן: "חלקה 2") אשר נמצאים במרחק שפחות מ-3 מטר מגבול החלקה 2 עם חלקה 3; כמו כן מבוקש סילוק יד הנתבע ו/או מי מטעמו מחלקה 3 וכן עותר התובע לפיצוי כספי לצורך השבת מצב חלקה 3 לקדמותה, לרבות פיצוי על עקירת עצי זית ועצי תאנה שהיו נטועים בחלקה 3 ונכרתו בעטיה של הסגת הגבול.

הרקע:

חלקה 3 וחלקה 2 הינן חלקות סמוכות. התובע הינו בעלים של חלקה 3 אותה קיבל מאביו עוד בשנת 1996, כאשר הרישום בוצע בשנת 2008.

טענת הנתבע כי לא הוכחה בעלותו של התובע בחלקה 3 אני דוחה, וכבר עתה אציין כי הנתבע הירבה בהליך בטענות והכחשות, חלקן ללא כל בסיס ועיגון ראייתי, ועל המשמעות של התנהלותו זו אשוב להידרש בהמשך.

לדידי הוכח כי התובע בעלים של חלקה 3 הן בעדותו, שלא נסתרה, אשר נתמכה בעדות עדים ובמסמכים, חלקם עדים מטעם הנתבע, והן בשים לב לפלוגתא פסוקה בסוגיה זו הנלמדת מפסק דין בין אותם בעלי דין בת"א 666/08 (מחוזי חיפה) סאלח מחמוד מחאמיד נ' קסאם עטייה מחאמיד ומוסבח קאסם מחאמיד, שניתן ע"י כב' השופט יצחק כהן ביום 21.3.10 (להלן: "פסק דין בת"א 666/08") שם נקבע בסעיף 3, כדלקמן:

"חלקה 2 גובלת בחלקה 3, ומצויה צפונית לחלקה 3, שבבעלות התובע";

וכן נקבע:

"התובע הוא הבעלים הרשום, בשלמות, של חלקה 3".

הנתבע, כעולה מעדותו, ירש ביחד עם אחיו את הבעלות בחלק מחלקה 2 בשטח של כ-18 דונם. לדבריו הוא ואחיו טרם חילקו את החלקה האמורה ביניהם, הגם שאביו ייחד לו את החלק הגובל בחלקה 3, שם הקים את ביתו (ר' עמ' 36-37 לפרוטוקול).

בקצירת האומר מבוססת התביעה דנן על טענות התובע לפיהן הנתבע בעת בניית ביתו פלש לשטח של חלקה 3 שבבעלותו, וכן בנה בחלקה 3 מחסן וביצע עבודות הכנה להקמת מבנה נוסף (להלן: "מבני עזר"). עוד טוען התובע כי הנתבע סלל כביש אספלט בתוך חלקה 3, בו הוא משתמש לצורך הגעה לביתו.

בתחילת ההליך עתר הנתבע לדחיית התביעה על הסף משום השתק פלוגתא והשתק עילה וזאת בשל פסק דין בתביעה דומה שהתנהלה בין הצדדים ואשר נדחתה ע"י כב' השופט י' כהן בת"א 666/08, האמור לעיל.

הסוגיה נדונה בפני כב' השופטת ת' שרון-נתנאל, כרשמת, ונקבע כי אין למצוא השתק פלוגתא עת לא נקבעה בפסק הדין האמור קביעה פוזיטיבית בשאלה האם הסיג הנתבע את גבול חלקת התובע, וכלשון כב' השופט י' כהן:

"ואולם, כדי שניתן יהיה לבסס ממצא עובדתי בדבר פלישה שכביכול בוצעה על ידי הנתבע מס' 2 לחלקה 3, היה על התובע להגיש חוות דעת של מודד מוסמך, שבדק את המקום ומצא שהנתבע מס' 2 אכן פלש לתוך החלקה. התובע צרף לחוות דעתו מסמך שכונה על ידו "מפה מצבית", שלטענתו הוכנה על ידי מודד מוסמך, אך הנני סבור שבכך אין די. המודד שערך את המפה לא הוזמן להעיד ולא ניתנה לנתבע מס' 2 הזדמנות לחקור אותו... על כן, בהסתמך על עדויותיהם של התובע ועדיו לא ניתן לבסס ממצא עובדתי בדבר פלישת הנתבע מס' 2 לחלקה 3, ואף אם אניח שקיימת פלישה של הנתבע מס' 2 לחלקה 3, לא ניתן להגדיר את עומקה ולקבוע מה הפעולות שעל הנתבע מס' 2 לבצע כדי לתקן את הפלישה".

כמו כן הוסיפה כב' השופטת ת' שרון-נתנאל וקבעה כי אין למצוא בהליך שהתקיים בפני כב' השופט י' כהן השתק עילה, משום שמדובר בעוולה נמשכת ומתחדשת ולדבריה "כל זמן שהפלישה אינה מסתיימת והבניה אינה מסולקת קיימת למשיב עילת תביעה" וכן נקבע, כדלקמן;

"אין ממש בטענת ב"כ המבקש לפיה אם תתקבל טענת המשיב לעולם לא יהיה סוף לדיונים. לא כך הדבר וזאת, בשל הקשר הקיים בין השתק העילה והשתק הפלוגתא, במובן זה שאילו היה נקבע בפסק הדין ממצא פוזיטיבי לפיו המבקש לא הסיג את חלקת המשיב, היה המשיב מושתק (השתק פלוגתא) מלתבוע שוב בעילה של הסגת גבול. ממצא פוזיטיבי כזה, לגבי הפלוגתא שבמחלוקת, היה חוסם, לצמיתות, עילתו של המשיב לתבוע בהסגת גבול, שכן אם לא בוצעה הסגת גבול, פשיטא - שלמשיב כלל אין עילה ובמקרה כזה לא ניתן לומר, כפי שנאמר כאשר קיימת עוולה של הסגת גבול, שכל רגע מקים עילה חדשה.

מאחר שבענייננו, לא נקבע בפסק הדין ממצא פוזיטיבי לפיו לא בוצעה הסגת גבול, לא ניתן לשלול טענה לפיה בכל רגע מבצע המבקש הסגת גבול בחלקת המשיב ויש לומר שענין זה טרם התברר.

לפיכך, כל רגע מצמיח למשיב, לכאורה, עילה חדשה, בגינה רשאי הוא לתבוע, זאת, כמובן, כל עוד לא נקבע ממצא פוזיטיבי בשאלה אם אמנם הסיג המבקש את גבול חלקת המשיב".

בשולי החלטת כב' השופטת ת' שרון-נתנאל הוצע לתובע למחוק את העילה הכספית שאינה בסמכותו של בית משפט זה, שעניינה פיצוי על נזק שנגרם לחלקה 3 בגין הסגת הגבול של הנתבע.

בעקבות הערת בית המשפט נמחק הסעד הכספי לבקשת התובע ואף נקבע כי מאחר והסמכות העניינית בסעד הכספי מסורה לבית משפט אחר, אין צורך בבקשה לפיצול סעדים (החלטה מיום 28.4.11).